פטרת השמש
 | |
| פטריות שמש | |
| תחום |
מחלות זיהומיות  |
|---|---|
| טיפול |
|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | article/1091575 |
| DiseasesDB | 10071 |
| MeSH | D014010 |
| MedlinePlus | 001465 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | B36 |
| ICD-11 |
1F2D.0 |
  | |
פטרת השמש או פטריות שמש (שם מדעי: Tinea versicolor או Pityriasis versicolor) היא זיהום פטרייתי רב גוני, שטחי, שכיח ושפיר של העור שאינו מדבק. היא מתאפיינת בכתמים לבנים או חומים המופיעים על העור בעיקר בחלקו העליון.[1] הפטריות מופיעות בעיקר בקיץ, ולאחר חשיפה לשמש, ומכאן שמן. הגורם לפטרת היא פטריית שמר בשם מלסזיה (Malassezia), המופיעה בגוף באופן טבעי.
תסמינים אופייניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפריחה מופיעה לרוב בחלק הגוף העליון, בעור החזה, הגב, הצוואר והזרועות. לפעמים היא מופיעה בפנים, ולעיתים נדירות יותר בעור הבטן. היא מאופיינת בכתמים בגוון לבן, ורוד-אדום או חום. הכתמים עשויים להיות קטנים ומוגבלים לקטע עור קטן או להתמזג לשטחים רחבים. על פני הכתמים ניתן להבחין לעיתים קרובות בקשקשת עדינה. צבע התפרחת נובע מהשפעה ישירה של הפטרת על הצבע הטבעי המצוי בעור. לעיתים הנגעים מתמזגים לכדי אזורים גדולים ולרוב ישנו גוון שולט אחד, אך לעיתים ייתכנו נגעים בגוונים שונים באותו אדם. בילדים המחלה יכולה לערב גם את הפנים. בדרך כלל לא. פטריות השמש אינן מדבקות, לא גורמות לכאב ואינן מסכנות את בריאותנו הכללית. לעיתים גורמות לגירוד קל. הנזק לו גורמת פטריית השמש הוא בעיקר אסתטי. הכתמים בעור בולטים מאוד לעין.
אבחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]האבחון מתבצע בעיקר על סמך המראה. כאשר יש ספק ניתן לבצע משטח מדגימת הקשקשים על ידי טפטוף של אשלגן הידרוקסידי ולאחר מספר דקות מתבוננים במיקרוסקופ. התמונה האפיינית מזכירה ספגטי עם כדורי בשר.[2] כמו כן ניתן להשתמש במנורת ווד שמודלקת בחדר חשוך ומאירה על אזור התפרחת. במקרים של פטריית שמש תתקבל תמונת זריחה אופיינית צהובה-ירוקה על פני העור.
.JPG)
הטיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]ללא טיפול, התפרחת עשויה להתמיד חודשים רבים ולעיתים קיימת נסיגה עצמית חלקית או מלאה.[3]
הטיפול הנפוץ הוא בשימוש בקרם או שמפו אנטי פטרייתי:
- שמפו המכיל Selenium sulfide (משווק בארץ בשם סבוסל). מקציפים באזור התפרחת בעת התקלחות למשך 10 דקות. הטיפול מבוצע פעם ביום, במשך שבועיים
- שמפו ניזורל / קטוזול (Ketoconazole) או שמפו אגיספור (Bifonazole): מקציפים באזור הנגוע פעם ביום, למשך 10 דקות במקלחת - ולאחר מכן שוטפים. הטיפול מבוצע לסירוגין, יום כן ויום לא, במשך 4 שבועות.
- קרם ביפונאזול (bifonazole, agispor): מריחה פעמים ביום למשך שבועיים.
- קרם המכיל טרבינאפין (למיסיל) או ציקלופירוקס מריחה פעמים ביום למשך שבוע.
- קרם ציקלופירוקס (ciclopirox): מריחה פעמים ביום למשך שבועיים.
במקרים של חוסר תגובה לטיפול מקומי או השנויות רבות של פטריית השמש נוהגים לתת גם טיפול פומי:
- כדור פלוקונאזול 150 מ"ג, אחת לשבוע למשך שבועיים.
- כדור איטרקונזול (ספורנוקס) 200 מ"ג ליום, למשך 5 ימים רצופים.
מחלת עור זו מופיעה בעיקר במתבגרים ובמבוגרים צעירים בעיקר באזורים בעלי אקלים חם ולח. פטריות השמש נמצאות באופן טבעי בשומני העור ובתאי עור מתים, אך קיימת נטייה גנטית להתפרצותן על פני העור. נתונים כמו הרכב השומנים בעור, נטייה להזעה ומצב המערכת החיסונית הם בעלי חשיבות להתפרצות. לצד החשיפה לשמש והלחות, גם שימוש בתכשירים על בסיס סטרואידים (כמו קורטיזון) עלול להאיץ את יציאתה של פטריית השמש. הפטריות נפוצות גם בקרב הסובלים מסבוריאה דרמטיטיס, קשקשים והזעת יתר.[4] על אף שמה, הפטרייה אינה קשורה ישירות לשמש ולא נגרמת מקרינה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Tinea Versicolor: Cause, Symptoms, and Treatments". WebMD (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-04-02.
- ^ "פטריית שמש: מניעה וטיפול". Doctors. נבדק ב-2018-04-02.
- ^ מחלות - פטרת השמש | Infomed, באתר Infomed
- ^ Weedon, David., Skin pathology, 2nd ed, London: Churchill Livingstone, 2002
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.